ח'ורי נ' מגיד סעב בע"מ

פסק דין

עסקינן בתביעה שטרית לביצוע שיק המשוך בידי הנתבעת על סך של 50,000 ₪, שיק מס' 5480 תאריך פירעון 30/5/07 (להלן – "השיק").

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיק בטענה כי השיק יצא מרשותה שלא כדים משום שאבד לה או נגנב ממנה, ורשות להתגונן אכן ניתנה לה.

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:

הגם ששמו של התובע מופיע כנפרע על פי השיק, הרי שאין מחלוקת כי הצדדים הם צדדים רחוקים לשיק וזאת משום שהשיק לא נמשך ולא נמסר לתובע בגין עסקה או התקשרות כלשהי בינו לבין הנתבעת.

מאחר שלטענת הנתבעת השיק יצא מרשותה שלא מהסכמתה, ולכן אין היא יודעת בוודאות אם השיק אבד או נגנב, הרי שהגרסה היחידה שעומדת בפניי לגבי נסיבות הגעת השיק לידי התובע היא מפי התובע ושני עדי ההגנה אשר העידו בפניי.

לפי המתואר, שני אנשים ממוצא רוסי מסרו את השיק לעד, מר אמיל אליאס (להלן – "מר אליאס"). בהמשך לכך סיחר מר אליאס את השיק לאחר, מר אחמד סעב (להלן – "מר סעב") שהוא במקרה גם בן דודו של מנהל הנתבעת, מר מג'יד סעב (להלן – "מנהל הנתבעת"). אך מששמע מר סעב ממנהל הנתבעת כי מדובר בשיק גנוב הוא החזיר את השיק למר אליאס וזה בתורו סיחר את השיק במסירה לידיו של התובע אשר הציג את השיק לפירעון אך חולל מחמת הוראת ביטול.

זה המקום לציין, כי עד להגעתו לידי התובע השיק היה למוכ"ז משום שלא צוין על גביו שם של הנפרע, והוא סוחר מאחד לאחד באמצעות מסירה, כדרכם של שיקים למוכ"ז.

מחלוקת עזה ניטשה בין הצדדים באשר לנסיבות יציאת השיק מרשותה של הנתבעת, כאשר עיקר המחלוקת נסבה על השאלה, האם השיק אכן נגנב או אבד לנתבעת, כפי שהיא טוענת.

בעוד התובע טוען כי הוא אוחז בשיק כשורה, ולכל הפחות אוחז בו בעד ערך בדמות התמורה שנתן למר אליאס אשר מסר לו את השיק, טוענת הנתבעת, כי הפרטים שנרשמו על גבי השיק נרשמו בטעות בזמן כתיבת סדרת שיקים לתשלום תמורה בעד קרקע שנרכשה על ידי הנתבעת מאת בני הזוג ולאא ואמל זגייר. לטענת הנתבעת, במעמד כתיבת השיקים לשם תשלום התמורה בעד עסקת המקרקעין בתשלומים חודשיים, מנהל הנתבעת הסתייע בבא כוחו, עו"ד פרח (אשר מייצג אותו בהליך דנן) לשם כתיבת השיקים, אלא שאז התברר להם כי שניהם רשמו בטעות שיקים לחודש מאי 2007, ולכן השיק שבנדון היה שיק מיותר והוא נותר בידי מנהל הנתבעת ולא נמסר למר זגייר. אלא מה, מספר ימים לאחר מכן התברר למנהל הנתבעת כי השיק אינו ברשותו, ולכן הניח כי נפל או נגנב, ובהתאם לכך הגיש תלונה במשטרה ואף פרסם מודעה אודות כך בעיתון.

במענה לטענות אלה השיב התובע, כי אין לקבל את גרסת מנהל הנתבעת בנדון לנוכח הסתירות והתהיות העולות ממנה, כפי שיפורט בהמשך.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע, מנהל הנתבעת, העד מר אליאס והעד הנוסף מר סעב.

אפתח את הדיון בשאלת מעמדו של התובע כאוחז בשיק.

אזכיר, כי השיק הגיע לידי התובע מבלי שצוין עליו שם הנפרע, וכי הוא בעצמו הוסיף את שמו במקום המיועד בשיק לשם הנפרע. די בכך כדי לקבוע כי התובע אינו אוחז כשורה.

ואולם, מהראיות אשר הובאו בפניי אני קובעת כי התובע הוא אוחז בעד ערך. גרסת התובע אודות קבלת השיק שבנדון ממר אליאס במקום שיקים חוזרים שלו (של מר אליאס) אשר שולמו בגין עסקה שבמסגרתה סיפק לו התובע סחורה, היא גרסה שנתמכת בעדותו של מר אליאס בתיק אחר שהתנהל בבית המשפט וכן בקבלה אשר הונפקה ומספרה 101.

הגם שמר אליאס הכחיש בדיון בפניי קבלת תמורה כלשהי בעד השיק שמסר לתובע, ואולם דבריו אלה עומדים בסתירה גמורה לדברים שהוא מסר במהלך עדותו בתיק האחר בו נחקר בבית המשפט בגין עניין אחר, ושם אישר לפרוטוקול (שעותק ממנו צורף כמוצג בתיק דנן) כי היו עסקים בינו לבין התובע ואף אישר באופן מפורש כי מסר לידיו את השיק שבנדון בגין סכיני גילוח שסופקו לו על ידי התובע.

אומנם אין בפניי ראיה לגבי גובה החוב שמר אליאס חב כלפי התובע, ואולם די בכך ששניהם מאשרים קיומו של חוב כזה על מנת לקבוע כי ניתן ערך בעד השיק.

וכעת לשאלה המרכזית שבתיק והיא, האם השיק יצא מרשותה של הנתבעת שלא בהסכמתה.

אזכיר שוב, שעפ"י טענת מנהל הנתבעת, השיק שבנדון נרשם בטעות כאשר במעמד ביצוע עסקת המקרקעין רשמו הוא ובא כוחו שיקים כפולים לאותו מועד פירעון.